ילקוט שמעוני על התורה
ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך הענן על ישראל והחשך על המצריים. מגיד הכתוב שהיו ישראל באורה ומצרים באפלה. וכן במצרים לא ראו איש את אחיו. וכן אתה מוצא לעתיד לבוא קומי אורי כי בא אורך מפני מה כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'. ולא עוד אלא כל שהוא נתון באפלה רואה מה שהוא נתון באורה. מצרים שהיו נתונים באפלה רואין את ישראל נתונין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות והענן (מקבלן מהן) [מגין עליהם] שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך ונאמר מגני וקרן ישעי. ואומר מגן הוא לכל החוסים בו. ולא קרב זה אל זה כל הלילה מגיד הכתוב שהיה המצרי עומד ואינו יכול לישב יושב ואינו יכול לעמוד פורק ואין יכול לטעון טוען ואינו יכול לפרוק מפני שהיה ממשות באפלה שנאמר וימש חשך.